"ויזרח לו השמש.. והוא צולע על ירכו: על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה.." (בראשית לב ) מאורע זה של נגיעת המלאך בכף ירך יעקב וצליעתו של יעקב כתוצאה מכך-נחרת לדורות כסמל של מאבק שהסתיים בנצחון ובאיסור אכילת גיד הנשה
מה משמעות צליעה זו לדורות? ומה משמעות האיסור של אי אכילת גיד הנשה?
שרו של עשו לא הצליח להכניע את יעקב בקרב. הדבר היחיד שעלה בידו הוא לנתק את גידיו ולמנוע בעדו להשתמש בכוחותיו החומריים . ודאי הוא, כי אין האיסור בא להודיע את העובדה ההיסטורית כי אבינו יעקב יצא צולע מהיאבקות. אלא יש כאן נקודה משמעוית עם מסר לדורות הבאים.
ומסביר זאת הרב הירש :יעקב נשאר צולע, ללא יכולת לעמוד בשווה על שתי רגליו. גיד הנשה מוגדר על ידי הרב הירש "גיד הכניעה והחולשה החומרית". בשעה שישראל עומד על רגליו סוד עמידתו הוא לא בשלמות חומריותו אלא בכל אמונתו באלוקיו שהולך עמו ומחזיק בו. ובשעה שעם ישראל נופל נפילתו באה מאי אמונה שלמה ואמיתית בקב''ה. תקופות רבות בהסטוריה היו תלאות סבל וייסורים ומאבקים רבים עד כי כמעט ניצחונו הגויים.אך לאחריהם זרחה השמש לעם ישראל והוא באמונתו באלוהיו ניצח את אויביו בצד הרוחני אך בצד הגשמי נותר לעיתים צולע. אי אכילת גיד הנשה מהווה מסר לדורות הבאים כי איננו רוצים לאכול את הגיד המהווה את סמל כניעתנו וחולשתנו. כוחנו הוא ברוח שבנו ובערכים שלאורם אנו חיים
צליעה מראה את הצד החומרי שבכל הדורות היה חלש בעם ישראל .אך גם למי שצולע מתוך המאבק זורחת לו שמש הנצחון . החלשות הגוף פינה את המקום לגבורת הנפש
וכך כותב הרב קוק זצ'ל (אורות ישראל פסקה יא) כי כאשר מתגברת הנשמה באדם הגוף נחלש וכאשר מחזקים את הגוף יותר מדאי הנשמה סובלת מחשכת הגשמיות. בזוהר מובא שהעובדה שהנביאים היו צריכים ליפול על פניהם בשעת הנבואה נבעה מהפגיעה בכף הירך.הר'ן בדרשותיו מביא כי נפילת הנביא נובעת מהניגודיות שבין החומריות והאור הרוחני המופיע בזמן הנבואה.
השל''ה כותב (מגילה, תורה אור א) כי מרדכי הצדיק שלא כרע ולא השתחווה להמן תיקן קצת את פגם הירך.
בימים אלו בהם עם ישראל מתמודד על צדקת דרכו חשוב לשנן לעצמנו כי את דגל הרוח אנו נושאים וגם אם יש קשיים כמו פיגועים וכדו' שבעתיים אנו קצת צולעים בכל זאת זורחת לנו שמש הגאולה ומשמעות השם ישראל בכל הדורות -"כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל".